המדריך המלא לנפגעי תאונות עבודה

בכל מקרה, חשוב לזכור כי מדריך זה אינו בא להחליף ייעוץ משפטי ואין להסתמך על האמור בו בלי להיוועץ קודם בעורך דין המומחה לתחום ספציפי זה של ייצוג נפגעי תאונות עבודה, בפני המוסד לביטוח לאומי וחברות הביטוח השונות. מאחר ומדובר בזכויות ופיצויים כספיים משמעותיים המגיעים לנפגעי תאונות עבודה, לא מומלץ לנסות ולנהל תביעה שכזו ללא ייצוג משפטי הולם.

לצערנו, כבר היינו עדים למקרים רבים בהם בחרו נפגעי תאונות עבודה לחסוך את עלותו של ייצוג משפטי. נפגעים אלו ניסו לייצג את עצמם ולהילחם ללא עזרה בבירוקרטיה האינסופית הכרוכה בהליך זה. התוצאה הייתה דומה ברוב המקרים, ובסופו של דבר הסתבר כי אותם נפגעים הביאו לכך שהפסדם היה גדול בהרבה מן הרווח שניסו להשיג בכך שלא פנו לעורך דין מומחה. הנזק שנגרם לתביעתם היה בלתי הפיך.

ניתן להניח כי אם אתם קוראים שורות אלו, נפגעתם בתאונת עבודה, וברצונכם לנסות ולפתוח בהליך מול המוסד לביטוח לאומי. אנא, קחו את האמור לעיל לתשומת לבכם, לפני שתמשיכו את ניהול תביעתכם, שכן ייתכן מאד והצעד הבא שתעשו, יקבע את גורל תיקכם כולו.

הגדרתה של תאונת עבודה נמצאת בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי. החוק הנ"ל מגדיר תאונת עבודה כתאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו של הנפגע. כלומר, על מנת שתאונה תחשב "תאונת עבודה", צריכים להתמלא שני תנאים עיקריים:

1) שהתאונה קרתה במהלך שעות עבודתו של הנפגע;

2) התאונה קרתה עקב תנאי העבודה בהם נאלץ לעבוד הנפגע.

החוק בישראל קובע עוד כי לעניין זה, העובד מתחיל את יום עבודתו ברגע שבו הוא יוצא מביתו לכיוון מקום עבודתו, ומסיים את יום עבודתו ברגע בו הוא נכנס לביתו בשובו ממקום עבודתו. לכן, גם תאונות אשר קרו בדרך לעבודה או בחזרה מן העבודה, ייחשבו לצורך העניין תאונות עבודה, וניתן יהיה לדרוש פיצוי בגין נזקיהן מן המוסד לביטוח לאומי.

תורת ה"מיקרוטראומה" (Micro-Trauma) פותחה ע"י בתי הדין השונים בארץ עם השנים, לצד התפתחות הפסיקה הנוגעת לחוק הביטוח הלאומי. פירושה: גרימת נזק גופני כתוצאה מפגיעות זעירות חוזרות ונשנות באיבר מסוים של הגוף לאורך זמן ממושך. היו כאלה שהשוו מצב זה למצב בו טיפות מים מטפטפות אט-אט על אבן ומצליחות בסופו של דבר, כעבור זמן מה, לחצוב בה חור.

עיקרון "המים המטפטפים" נלקח בחשבון גם במקרים בהם נדרש עובד לבצע פעולות מסוימות באופן קבוע ודומה משך תקופה, ובמהלכה נוצר אצל אותו עובד, באיבר המופעל בגופו במסגרת אותה פעולה חוזרת, נזק כרוני המגיע כדי נכות רפואית ו/או נכות תפקודית.

כך לדוגמא פעולות הרמת משקלים כבדים, בתנוחות של כיפוף ו/או יישור הגב, יכולות להיחשב כגורם לפגיעה בעמוד השדרה. או למשל פעולות של הקלדה מול מחשב משך שעות רבות בכל יום, יכולות להיחשב כגורם למחלת שורש כף היד הנקראת תסמונת התעלה הקרפלית. דוגמא נפוצה נוספת הינה עליה וירידה חוזרת במדרגות משך תקופה ארוכה: פעולה יכולה להיחשב ככזו שגרמה לפגיעה ו/או שחיקת ברכיים.

את קיומה של פגיעה על פי תורת ה'מיקרוטראומה' יש להוכיח בדרך כלל במסגרת ערעור בפני בית הדין לעבודה. באמצעות חוות דעתו של רופא מומחה בתחום בו נפגע העובד, ניתן לקבוע האם אכן יש קשר סיבתי בין הפעולות החוזרות שביצע הנפגע ובין הנזק שנגרם לאיבר הרלוונטי בגופו. אי לכך, מדובר בנושא מסובך להוכחה.

התביעה למוסד לביטוח לאומי מתחלקת לשני חלקים עיקריים:

1) התביעה לקבלת דמי פגיעה, או תשלום עבור הימים בהם היה הנפגע באי כושר עבודה מוחלט בהתאם לאישורים הרפואיים שבידיו ("תעודות רפואיות לנפגע בעבודה")

2) התביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה, וקבלת מענק הנכות או קצבת הנכות המתאימה.

את שתי התביעות הללו ניתן להגיש לביטוח הלאומי אך ורק באמצעות הטפסים המיועדים לכך.

המוסד לביטוח לאומי אינו מפצה את הנפגע על כל הנזקים שנגרמו לו בעקבות תאונת עבודה. הפיצוי שניתן לקבל מהביטוח הלאומי הינו בעיקר עבור הפסד השתכרות בתקופת אי כושר העבודה, מיד לאחר התאונה, ועבור הנכות שנקבע לנפגע בעקבות התאונה. ניתן לקבל לעיתים גם פיצוי עבור הוצאות רפואיות, נסיעות לטיפולים וכד'.

התביעה לקבלת דמי פגיעה

על מנת לקבל את דמי הפגיעה המגיעים לנפגע, אשר היה בעקבות התאונה בתקופת אי כושר עבודה מוחלט, יש למלא טופס תביעה מיוחד הנקרא "הודעה על פגיעה בעבודה".

לטופס זה יש לצרף את המסמכים הבאים:

את הטופס החתום והמסמכים הנ"ל יש להעביר אל סניף ביטוח לאומי הקרוב ביותר למקום מגורי הנפגע, בהתאם לרישום בתעודת הזהות.

גם לאחר הגשת הטופס, ניתן להמשיך ולהגיש לביטוח הלאומי אישורי אי-כושר עבודה לתקופה נוספת עד למקסימום של שלושה חודשים לאחר תאונת העבודה. בכל פעם שניתנת לנפגע "תעודה רפואית נוספת לנפגע בעבודה" עליו להעבירה לביטוח הלאומי על מנת לקבל את התשלום עבור התקופה הנקובה בתעודה הרפואית.

במידה והנפגע חושב שבעקבות תאונת עבודה הוא נשאר בנכות כלשהי, עליו להגיש תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה. זאת, לא לפני תום תקופת אי-הכושר המוחלט, אשר יכולה להגיע למקסימום של שלושה חודשים. במקרים מסוימים יכולה להיות תקופת אי כושר ארוכה יותר, אך על מנת לקבל תשלום דמי פגיעה עבור תקופה ארוכה מ-3 חודשים יש לקבל אישור לכך מן הועדה הרפואית של הביטוח הלאומי.

לטופס זה יש לצרף את המסמכים הבאים:

זמן מה לאחר הגשת התביעה לקביעת נכות מעבודה למוסד לביטוח לאומי, יקבל הנפגע הזמנה (בדרך כלל בדואר) להגיע לבדיקה בפני ועדה רפואית, לצורך קביעה אם אכן נשאר בנכות, ואם כן — מהו גובהה של אותה הנכות.

גובה הנכויות אשר נקבעות ע"י הועדה הרפואית משתנה בהתאם לאמור בסעיפי הליקוי המצויים בחוק.

הועדה הרפואית הראשונה מורכבת בדרך כלל מרופא אחד אשר שומע את תלונותיו של הנפגע, עורך בדיקה של האיברים שנפגעו, ולבסוף כותב את תוצאות הבדיקה ומסקנותיו בדבר קיום נכותו של הנפגע. את כל האמור חייבת הועדה לציין בפרוטוקול אשר נכתב בעת הבדיקה. עותק של הפרוטוקול הנ"ל נשלח לביתו של הנפגע בדואר, לאחר שהועדה הגיעה למסקנתה בדבר הנכות.

בשלב זה של בדיקת הועדה הרפואית, רצוי להיות מיוצגים ע"י עורך דין העוסק ומתמחה בעבודת ייצוג נפגעי תאונות עבודה, שכן ישנה חשיבות עליונה לאופן בו מוצגים הדברים בפני הועדה הרפואית. קל מאד לבצע טעויות, אשר עלולות להביא לקביעת נכויות נמוכות מהנכויות האמיתיות המגיעות לנפגע תאונת עבודה, על פי התקנות.

במידה והנפגע אינו מרוצה מהחלטתה של הועדה הראשונה, יש בידיו הזכות להגיש ערעור לוועדה רפואית לערערים.

את הערעור יש להגיש לסניף ביטוח לאומי תוך 30 יום מהיום בו קיבל הנפגע את ההודעה בדבר קביעת הועדה הרפואית הראשונה.

לערעור חייב הנפגע לצרף את נימוקיו, כלומר עליו לפרט מדוע הוא אינו מרוצה מהחלטת הועדה הראשונה, והיכן לדעתו שגתה כאשר קבעה את מסקנותיה. את הערעור יש לבסס על האמור בפרוטוקול הועדה, והוא יכלול בין היתר נימוקים כגון התעלמותה של הועדה ממסמכים רפואיים אשר הוצגו בפניה, או מהאמור במסמכים אלו, התעלמות מתלונותיו של הנפגע בעת הבדיקה, אי-נימוק או נימוק בלתי מספיק בנוגע לקביעת הנכות או חוסר הנכות וכד'.

לאחר הגשת הערעור המנומק, יוזמן הנפגע לבדיקה בפני ועדה רפואית לערערים. ועדה זו מורכבת בדרך כלל מ-3 רופאים מומחים בתחומים שונים הרלוונטיים לתחומי הפגיעה מתאונת העבודה.

המערער ייבדק ע"י הועדה הרפואית לערערים, אשר לאחר הבדיקה תכתוב פרוטוקול נוסף. בפרוטוקול זה תפרט את דעתה, והאם היא משנה את קביעתה של הועדה הראשונה. חשוב לציין כי הועדה הרפואית לערערים רשאית לשנות את החלטתה של הועדה הראשונה לשני הכיוונים: להקטין, להגדיל או לא לשנות את נכותו של נפגע תאונת עבודה.

ערעור על החלטת הועדה הרפואית הראשונה יכול להיות מוגש גם על ביטוח לאומי בעצמו, כאשר הוא בדעה שהחלטת הועדה הרפואית הראשונה הייתה שגויה.

עותק של פרוטוקול הועדה הרפואית לערערים יישלח גם כן לביתו של הנפגע, לאחר שהועדה תקבע את מסקנותיה בדבר הנכות.

למותר לציין כי את שלב הערעור אל בית הדין לעבודה מומלץ לעשות באמצעות עורך דין מומחה בתחום דיני נזיקין, שכן מדובר בהליך משפטי לכל דבר, הדורש ידע משפטי, הן בתחום ביטוח לאומי והן בתקנות בית הדין לעבודה, וכמו כן ניסיון רב בניהול תיקי תאונות עבודה.

במקרים מסוימים בהם הועדה הרפואית טועה טעות משפטית, ניתן להגיש ערעור אל בית הדין האזורי לעבודה. גם כאן חייבים לנמק באופן ברור ומסודר מהן הטעויות המשפטיות של הועדה.
טעויות משפטיות נפוצות של ועדות רפואיות:

את כתב הערעור יש להגיש למזכירות בית הדין האזורי לעבודה, אשר כתובתו מופיעה על הודעת הביטוח הלאומי בדבר החלטת הועדה הרפואית לערערים, לא יאוחר מ-30 יום לאחר קבלת הודעת הביטוח הלאומי בדבר החלטת הועדה הרפואית לערערים. במקרים מסוימים קיימת אפשרות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה, בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

על פי החוק, כל אדם אשר נקבעה לו נכות לצמיתות גבוהה מ-9% ועד 19% יקבל מענק נכות חד פעמי.

כל מי שנקבעה לו נכות של 20% ומעלה לצמיתות, יקבל לפי החוק קצבת נכות חודשית.

את קצבת הנכות יקבל הנפגע כל חודש לכל אורך חייו, ולאחר שהגיע לגיל 65, תקוזז ממנה קצבת זקנה המגיעה לו בכל מקרה.

את גובה הנכות מחשבים בהתאם לחיבור של כל הנכויות שנקבעו בצורה משוכללת. לדוגמא, אם נקבעה לנפגע נכות בגובה 5% בגין הגבלה בתנועות הצוואר בצורה קלה, ו-10% בגין ירידה בשמיעה, סך הנכות הכוללת תעמוד על 14.5% נכות ולא 15%.

גם המענק וגם הקצבה תלויים באופן ישיר בגובה משכורתו החודשית הממוצעת של הנפגע בשלושת החודשים לפני תאונת העבודה, ובגובה הנכות שנקבע ע"י הועדה הרפואית.

תקנה 15 באה להקל עם נפגע תאונת עבודה, בכך שעם הפעלתה ע"י הועדה הרפואית, יכולה נכותו של הנפגע לעלות בעוד מחצית (!) מהנכות הרפואית שנקבעה, לכל היותר. נכות זו נקראת "נכות תפקודית". תקנה 15 מופעלת כאשר הועדה חושבת שבשל אופייה של הנכות הרפואית שנקבעה לנפגע, הוא יתקשה לחזור לתפקידו או לעבודתו, וישנן הוכחות בדבר ירידה משמעותית בשכרו של הנפגע לאחר התאונה.

כלומר, אם נקבעו לנפגע 20% נכות רפואית לצמיתות, והופעלה תקנה 15 במלואה, נכותו הסופית (נכות תפקודית) תעמוד על 30% לצמיתות.

תקנה 15 מופעלת רק כאשר נקבעת נכות לצמיתות. התקנה יכולה להיות מופעלת במלואה, במחציתה או לעיתים גם ברבע.

על פי החוק, לא ניתן לעבור את שיעור הנכות של 20% בעזרת הפעלת תקנה 15. לכן, אם נקבעה לנפגע נכות רפואית בגובה 15% לצמיתות, והוחלט על הפעלת תקנה 15 במלואה, נכותו הסופית של הנפגע תעמוד על 19% בלבד ולא על 22.5%.

כל אדם אשר הגיש תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה במסגרת הביטוח הלאומי, רשאי בכל עת במהלך חייו, לחזור ולדרוש בדיקה ע"י ועדה רפואית, אם החמיר מצבו הרפואי הקשור לתאונת העבודה שעבר.

על מנת להתחיל בהליך של החמרת מצב, על הנפגע לגשת אל רופא תעסוקתי במסגרת קופת חולים, ולציין בפניו כל סוג של החמרה רפואית במצבו. רופא תעסוקתי בדרך כלל יפנה נפגעי תאונות עבודה לביצוע בדיקות מתאימות, על מנת שיוכלו להשוות את תוצאותיהן עם תוצאות הבדיקות שעמדו בפני הועדה הרפואית האחרונה אשר בדקה את הנפגעים בביטוח לאומי. אם לדעתו של רופא תעסוקתי אכן חלה החמרה במצבו הרפואי של הנפגע, יקבל הנפגע אישור רפואי עבור הביטוח הלאומי, ובו יציין הרופא התעסוקתי את מהות ההחמרה במצב.

על הנפגע להעביר את האישור הרפואי על החמרת מצב אל סניף ביטוח לאומי אשר מטפל בעניינו, בצירוף בקשה להיבדק ע"י ועדה רפואית חדשה.

הליך החמרת מצב מתחיל, הלכה למעשה, את העניין בביטוח הלאומי שוב מן ההתחלה: בדיקה ע"י ועדה רפואית ראשונה, אפשרות ערעור לוועדה רפואית לערערים, ולאחר מכן — אפשרות ערעור נוספת אל בית הדין לעבודה, במקרים מסוימים כאמור לעיל.

ישנם מקרים בהם יטען המזיק או חברת הביטוח שלו, כי תאונת עבודה כלשהי קרתה בשל רשלנות בלעדית מצד הנפגע. במקרים כאלו, כאשר התאונה קרתה אך ורק בשל רשלנותו של הנפגע, לא יקבל הנפגע כל פיצוי על נזקיו.

אולם על מנת שבית המשפט יכיר ברשלנותו של העובד כגורם לתאונה (רשלנות תורמת), על המזיק להוכיח את טענותיו בדבר הרשלנות.

ביהמ"ש ייטה שלא לפסוק כי הנפגע נהג ברשלנות, אלא אם מדובר במקרה חד וברור. תאונות עבודה או מחלות מקצוע שטיפל בהם משרד עו"ד בכר לאורך השנים. סרטן תעסוקתי (מקצועי) כתוצאה של חשיפה לגורמים כימיים כגון בנזול, ויניל כלוריד, זרניך, עטרן, זפת, פרפין, כרומטים, ניקל ועוד.

בנוסף לתביעה מול הביטוח הלאומי, יכול בדרך כלל נפגע תאונת עבודה לתבוע גם ישירות את המזיק. מיהו אותו "מזיק"? הוא יכול להיות המעביד, מנהל, אחראי עבודה או כל גורם אחר אשר הביא לקרות התאונה. ברוב המקרים גורמים כגון מקומות עבודה וכד' מבוטחים ע"י פוליסות ביטוח שונות, המכסות פגיעות גוף כתוצאה של תאונות עבודה.

חשוב לציין כי תביעות מול חברות ביטוח שונות יש לבצע באמצעות עורך דין המומחה בתחום ייצוג נפגעי תאונות, היות ובדרך כלל מדובר בהליכי תביעות פיצויים של סכומי כסף גדולים. יתרה מכך, חברות הביטוח מקפידות לנהל את התביעה שלהן בעזרת עורכי דין מנוסים. לכן ברור כי לנפגע תאונת עבודה שאין לו ניסיון ליטיגציה (התדיינות) מעשי, יהיה קשה מאד — ולעתים ממש בלתי אפשרי — לקבל את הפיצוי הכספי האמיתי, המגיע לו בדין.

כך תכינו את תיק התביעה נכון!

על מנת להקל את הכנת התביעה וניהולה מול חברת הביטוח, יש לדאוג להכין את תיק התביעה כראוי. להלן מספר הנחיות בנוגע להכנת תיק תביעה:

חוות דעת רפואית

על מנת להוכיח את הנזק הרפואי אשר נגרם לנפגע תאונת עבודה, עליו להציג חוות דעת רפואית מטעמו. את חוות הדעת מכין רופא מומחה בתחום הפגיעה, ובה הוא מציין, בין היתר, את ההגבלות ואת הנכות הצמיתה של הנפגע.

בשלב הפניה הראשונית לחברת הביטוח, אין חובה להציג חוות דעת רפואית. אך בשלב מאוחר יותר, ובמידה ולא ניתן יהיה לסיים את התיק בפשרה, חייב נפגע תאונת עבודה לדאוג לעריכת חוות דעת רפואית לצורך צירופה לכתב התביעה המוגש לבית המשפט.

חשיבות העדים והעדויות

חשוב מאד ליצור קשר עם עדים לקרות התאונה, ולהפנותם אל עורך דין המטפל בעניין, מהר ככל שניתן לאחר קרות התאונה. המטרה: עריכת תצהיר מתאים על נסיבות תאונת העבודה. ככל שעובר הזמן, נוטים עדים לשכוח פרטים חשובים הנוגעים לתאונות עבודה, ולכן חשוב למהר בעניין זה.

התיישנות התביעה

על פי החוק בישראל, תביעה בגין נזקי גוף מתיישנת בתוך 7 שנים מיום קרות התאונה והתגבשות הנזק. הספירה של תקופת ההתיישנות נעשית עד ליום בו הוגשה התביעה לבית המשפט.

ישנם מקרים מסוימים בהם תקופת ההתיישנות מתארכת ל-10 שנים. אך רצוי בכל מקרה שלא להגיע למצב בו מוגשת תביעה בסמוך ליום ההתיישנות, שכן ככל שעובר זמן רב יותר מיום תאונת העבודה, כך קשה יותר להוכיח את התביעה.

"בליעת התביעה"

ישנם מקרים בהם, למרות רשלנותו הברורה של המזיק אשר הביאה לקרות תאונת עבודה, לא ניתן יהיה לקבל ממנו פיצוי כספי. זאת כאשר הפיצוי ששולם לנפגע ע"י הביטוח הלאומי, גבוה מהפסדיו בפועל של הנפגע. במקרים כאלו נהוג לומר שתביעתו של נפגע תאונת עבודה "נבלעת" בתשלומי ביטוח לאומי. אי לכך אין באפשרותו של הנפגע לקבל פיצוי נוסף מן המזיק.

כאשר המזיק אינו המעביד, אלא צד שלישי כלשהו, ניתן לקבל פיצוי נוסף מעבר לתגמולי המוסד לביטוח לאומי, למרות "היבלעות התביעה".

על פי החוק, כאשר התאונה נגרמה בשל רשלנותו של מזיק אשר אינו המעביד, יכול הנפגע לתבוע מאותו המזיק פיצוי נוסף אשר יכול להגיע עד לכ-25% משיעור נזקיו גם במקרים שנזקיו בפועל נמוכים מן הפיצוי שקיבל מהביטוח הלאומי.